תעשיית ספסלי הפסנתר צמחה מתוך רצונה ושאיפתה של תעשיית הפסנתרים להתמקד אך ורק בייצור פסנתרים מוצלחים, אשר נשמעים טוב ונראים טוב. הספסל היה, לרוב, דבר שבקושי מקדישים לו מחשבה, ובוודא כזה שנמצא בסוף שרשרת הייצור של הפסנתר.
למעשה, חברות ספסלים רבות החלו את דרכן בראשית המאה ה-20 כאשר הן חתמו חוזים לייצור ספסלים עבור חברות פסנתרים שונות. הדרישות היו לספסלים בסגנונות שונים, אשר יתאימו לפיניש הספציפי של כל פסנתר, לרגליים שלו ולסגנון שלו.
ברוב הגדול של המקרים, כאשר פסנתר נמכר ועבר לידי בעלים חדשים בדירה חדשה, הספסל הקודם לא עבר עמו. הדבר יצר את הצורך לייצר ספסלי פסנתר חדשים רבים. בנוסף לכך, מכיוון שתלמידים ומורים רבים אינם מתייחסים לספסל הפסנתר שלהם כראוי ובצורה עדינה, ספסלים רבים נהרסו תוך זמן קצר, ונוצר הצורך להחליפם בספסלים חדשים. טיפול שאינו עדין בספסל הפסנתר כולל למשל גרירתו בצורה גסה ברחבי החדר, וישיבה עליו עם מכנסיים המכילים כפתורים וריצ'רצ'ים אשר קורעים את הריפוד.
כיצד ניתן לזהות ספסל פסנתר שאינו יוצר במקור עבור הפסנתר לצדו הוא ניצב? ראשית, הרגליים. הסגנון של הרגליים של הספסל צריך להיות מותאם לסגנון של רגלי הפסנתר המקוריות. כמובן שאין בעיה להזמין ספסל חדש אשר יתאים לסגנון של רגלי הפסנתר שברשותכם, אך רוב האנשים לא עושים זאת ובוחרים להמשיך את דרכם עם ספסל קיים אשר רגליו מעוצבות באופן שונה מרגלי הפסנתר.
גורם נוסף הוא אורך ורוחב הספסל. ברמת העיקרון, ישנם שלושה סוגים של גדלים כאשר מדובר בספסלי פסנתר. הראשון מתאים לפסנתר כנף גדול. זהו ספסל גדול המתאים גם לנגינת דואט, ויכולים בקלות וללא שום מאמץ לשבת עליו שני פסנתרנים זה לצד זה. עבור פסנתר חדר סטנדרטי יש גודל מיוחד המתאים לו, ואשר מתחשב בעובדה שהפסנתר עומד ולא נמתח לאורך כמו פסנתר הכנף. הסוג השלישי הוא עבור פסנתרים קטנים במיוחד. לפסנתרים אלה יש מקלדת קטנה וקצרה מן הרגיל, ולכן אורכו של הספסל קצר יותר מן הממוצע. הנגן לא צריך תמיכה בהושטת ידיו לצדדים, ולכן הספסל גם אינו מספק זאת.
